זיהום בתפרים אחרי ניתוח מזוהה לפי שילוב של סימנים: אדמומיות שמתרחבת מעבר לקו התפר, חום מקומי, נפיחות, כאב שדווקא מתגבר אחרי היומיים-שלושה הראשונים, הפרשה עכורה או בעלת ריח, ולעיתים גם חום בגוף.
סימן בודד לא תמיד מעיד על זיהום, אבל שניים או שלושה ביחד, או החמרה מתמשכת משעה לשעה, הם סיבה לפנות לרופא המנתח או למיון באותו יום ולא לחכות לביקורת המתוכננת.
אני עידית ארז – אחות פצעים וכוויות עד הבית, ועבדתי שנים כאחות מיון וכאחות טיפול נמרץ כוויות בבית החולים שיבא.
בעבודה היומיומית שלי בטיפול בפצע ניתוחי אצל המטופלים בבית אני רואה שוב ושוב את אותו דפוס: הסימנים הראשונים קטנים ואפשר לפספס אותם, ובדיוק בשלב הזה טיפול מהיר מקצר את ההחלמה.
במאמר אסביר איך מבדילים בין ריפוי תקין לזיהום, מי נמצא בסיכון גבוה יותר ומה אפשר לעשות בבית.
אם יש לכם ספק לגבי פצע ניתוחי, פנו אליי ונבדוק יחד מה נדרש.

איך מזהים זיהום בתפרים אחרי ניתוח?
לפי הגדרות המעקב של ה-CDC האמריקאי, זיהום באתר הניתוח נחשב כזה כשהוא מופיע עד 30 יום אחרי הניתוח, ועד 90 יום כשהושתל בגוף רכיב כמו פלטה, רשת או מפרק תותב.
המשמעות המעשית היא שהסיכון לא נגמר ביום שבו מוציאים את התפרים או מורידים את החבישה הראשונה.
הסימנים הקלאסיים שאני מלמדת מטופלים ובני משפחה לחפש הם:
- אדמומיות שמתרחבת: אדמומיות קלה בקצה התפר היא נורמלית, אבל כזו שגדלה משעה לשעה או מתפשטת לעור שמסביב מחשידה.
- חום מקומי וקשיחות: העור סביב הפצע חם למגע וקשה יותר מהעור הסמוך.
- כאב שמתגבר: אחרי הניתוח הכאב אמור לרדת בהדרגה, וכאב שחוזר או מחמיר אחרי כמה ימים הוא סימן שצריך להתייחס אליו.
- הפרשה: נוזל צלול ודליל בימים הראשונים הוא רגיל, אבל הפרשה צהובה, ירקרקה, עכורה או בעלת ריח לא נעים מעידה לרוב על זיהום.
- חום בגוף: חום מעל 38 מעלות, צמרמורות או חולשה חריגה, במיוחד יחד עם שינוי בפצע.
- שינוי בקצוות הפצע: תפר שנפתח, או מצב שבו הקצוות נראים כאילו נמשכים זה מזה.
רופא פנימי המתמחה בזיהומים, שאיתו אני עובדת בשיתוף פעולה, אמר לי פעם משפט שנשאר איתי: "אדמומיות שמתרחבת לאורך כמה שעות אומרת לי יותר מאדמומיות בולטת שנשארת באותו גודל".
לכן אני ממליצה לסמן בעט עור את גבול האדמומיות, לרשום את השעה ולצלם באותה תאורה.
כך קל לראות אם יש התפשטות, וגם לרופא יש מידע מדויק במקום תיאור מהזיכרון.
חשוב לדעת שהפרשה והאדמומיות אינן הסימנים היחידים.
לפעמים מתפתח "אבצס", כלומר כיס מוגלה מתחת לעור, שמתבטא בנפיחות מקומית כואבת ורכה למגע גם כשהתפר עצמו נראה סגור.
מצב כזה לא נפתר בחבישה, והוא דורש הערכה רפואית ולעיתים ניקוז.
מה ההבדל בין ריפוי תקין לפצע שמתחיל להזדהם?
בשבוע הראשון הגוף מגיב לחתך ניתוחי בדלקת טבעית, והיא נועדה לנקות את האזור ולהתחיל לבנות רקמה חדשה.
לכן קצת אדמומיות, רגישות ונפיחות הן חלק מהריפוי התקין ולא סימן לבעיה.
השאלה היא לאן הסימנים הולכים: אם הם נחלשים משלב לשלב, זה ריפוי.
אם הם מתחזקים או מופיעים מחדש אחרי שכבר נרגעו, יש סיבה לבדוק.
| סימן | ריפוי תקין | חשד לזיהום |
|---|---|---|
| אדמומיות | דקה, צמודה לקו התפר, נחלשת עם הימים | מתרחבת, מתחממת, גדלה משעה לשעה |
| כאב | יורד בהדרגה מיום ליום | מתגבר או חוזר אחרי כמה ימים של שיפור |
| הפרשה | מעט נוזל צלול או צהבהב דליל בימים הראשונים | עכורה, צהובה או ירקרקה, עם ריח, בכמות שגדלה |
| נפיחות | קלה ויורדת עם הזמן | מקומית, קשה או רכה וכואבת, לעיתים עם גוש |
| חום בגוף | לרוב אין, או חום נמוך קצר ביום הניתוח | מעל 38 מעלות, צמרמורות, תחושת חולי |
| קצוות הפצע | סגורים וקרובים זה לזה | נפתחים, מתרחקים או משתנים בצבע |
הטבלה היא כלי עזר ולא תחליף לבדיקה.
מטופלים עם סוכרת או עם תרופות מדכאות חיסון יכולים לפתח זיהום משמעותי גם עם סימנים עדינים בהרבה, ולפעמים בלי חום בכלל.
במקרים כאלה הרף לפנות לרופא צריך להיות נמוך יותר.
מי נמצא בסיכון גבוה יותר לזיהום בפצע ניתוחי?
לא כל פצע ניתוחי מתנהג אותו דבר.
יש מצבים שמאטים את הריפוי או מחלישים את ההגנה של הגוף, והם שווים תשומת לב מיוחדת בימים שאחרי הניתוח:
- סוכרת, במיוחד כשהערכים לא מאוזנים, כי סוכר גבוה פוגע בתפקוד תאי החיסון ובאספקת הדם לרקמה.
- עישון, שמצמצם את זרימת הדם לעור ומאט את סגירת הפצע.
- השמנה, כי רקמת שומן מקבלת פחות דם והחתך נמצא לעיתים בקפל עור לח וחם.
- גיל מתקדם ותזונה חלשה, בעיקר מחסור בחלבון, שנחוץ לבניית רקמה.
- תרופות מדכאות חיסון, כולל סטרואידים וטיפולים אונקולוגיים.
- ניתוח ארוך או ניתוח עם השתלה, וגם פצעים באזורים שבהם יש חיכוך ולחות, כמו הבטן התחתונה, המפשעה או מתחת לחזה.
התמחיתי בגיל השלישי ובקורסים ייעודיים לטיפול במטופלים מבוגרים, ואני רואה שאצל מבוגרים הסימנים מטעים במיוחד.
לפעמים אין חום ואין כאב חד, ובמקומם יש בלבול קל, ירידה בתיאבון או חולשה שלא הייתה קודם.
בני משפחה שמלווים מטופל מבוגר אחרי ניתוח צריכים לשים לב לשינוי בהתנהגות באותה מידה שהם מסתכלים על הפצע.
מתי פונים לרופא ומה אחות פצעים יכולה לעשות בבית?
יש מצבים שבהם לא מחכים ולא מתייעצים עם אחות בבית, אלא פונים למיון או לרופא המנתח באותו יום: חום גבוה עם צמרמורות, פסים אדומים שמתרחקים מהפצע, כאב עז שלא מגיב למשכך שניתן, פצע שנפתח כך שרואים רקמה עמוקה, דימום שלא נעצר, או בלבול וחולשה קיצונית.
אלה סימנים לזיהום שמתפשט, והוא דורש טיפול רפואי דחוף.
בשאר המקרים, כשיש חשד ראשוני אבל המטופל יציב, העבודה שלי מתחילה בהערכה של הפצע.
אני בודקת את הקצוות, את צבע הרקמה, את כמות ואופי ההפרשה ואת האזור שמסביב, מודדת, מתעדת ומעבירה את הממצאים לרופא.
בהוראה רפואית אפשר לקחת "תרבית", כלומר דגימה מהפצע שבודקים במעבדה כדי לזהות איזה חיידק גורם לזיהום ואיזו אנטיביוטיקה מתאימה לו.
את ההחלטה על תרופה מקבל הרופא, ולא אני, ולכן אני עובדת בשיתוף רופאים מומחים, כולל הרופא הפנימי המתמחה בזיהומים.
כשיש כבר זיהום מאובחן, טיפול בזיהום לאחר ניתוח בבית כולל החלפת חבישות בציוד סטרילי, ניקוי הפצע לפי ההוראה, בחירת חבישה שמתאימה לכמות ההפרשה, מעקב שוטף אחרי התקדמות הריפוי ולעיתים גם מתן זריקות בבית לפי הוראת הרופא.
אם הפצע לא נסגר גם אחרי שהזיהום נשלט, זה כבר מצב של טיפול בפצעים קשיי ריפוי, והוא דורש מעקב ארוך יותר ותכנית טיפול מותאמת.
עד שמגיעים לבדיקה אפשר לעשות כמה דברים פשוטים, ולהימנע מכמה דברים שנפוצים מדי:
- לא לסחוט ולא לנסות לנקז בעצמכם.
- לא למרוח משחות, אבקות או תרופות סבתא על הפצע בלי הנחיה, כי הן יכולות להסתיר את התמונה ולהחמיר גירוי.
- לא להתחיל אנטיביוטיקה שנשארה מטיפול קודם.
- למדוד חום פעמיים ביום ולרשום, ולסמן לצד זה את גבול האדמומיות ולצלם.
- לשמור על החבישה נקייה ויבשה ולשטוף ידיים לפני כל מגע באזור.
שאלות נפוצות על זיהום בתפרים אחרי ניתוח
אלה השאלות שאני שומעת הכי הרבה ממטופלים ומבני משפחה בימים שאחרי הניתוח.
האם חום נמוך אחרי ניתוח אומר שיש זיהום?
לא בהכרח.
חום קל בימים הראשונים יכול להיות תגובה רגילה של הגוף לניתוח.
חום שנמשך, עולה מעל 38 מעלות או מופיע בשילוב עם אדמומיות מתרחבת, הפרשה או כאב מתגבר, מחשיד לזיהום בתפרים אחרי ניתוח וכדאי לדווח עליו לרופא.
מה עושים אם התפר נפתח?
מכסים את האזור בחבישה סטרילית יבשה, לא דוחפים בחזרה ולא מנסים לסגור בעצמכם, ופונים לרופא המנתח או למיון.
אם רואים רקמה עמוקה, הפרשה מוגלתית או שיש חום, מגיעים באותו יום.
פצע שנפתח דורש הערכה, כי לפעמים סוגרים אותו מחדש ולפעמים מטפלים בו בחבישות עד שהוא נסגר מהתחתית.
מתי מותר להתקלח עם תפרים?
זה תלוי בסוג הניתוח, בסוג התפרים ובחבישה, ולכן ההנחיה של המנתח היא שקובעת.
בחבישות עמידות למים לרוב מתקלחים בזהירות, בלי להשרות את הפצע ובלי לשפשף, ומייבשים בטפיחות עדינות.
חבישה שנרטבה צריכה החלפה, כי לחות ממושכת מעלה את הסיכון לזיהום.
האם אפשר לקבל ליווי בבית גם בלילה ובסופי שבוע?
כן, אני זמינה 24 שעות ביממה, 7 ימים בשבוע.
הטיפול מתבצע בבית המטופל, בציוד סטרילי ובהוראה רפואית, ובמקרים שבהם צריך הערכה דחופה אני אומרת בבירור אם נדרשת פנייה למיון.
זיהום בתפרים אחרי ניתוח: איך עידית ארז – אחות פצעים וכוויות עד הבית מלווה אתכם?
הניסיון שלי כאחות מיון וטיפול נמרץ כוויות בשיבא, לצד התואר בסיעוד והתואר השני במנהל מערכות בריאות, מלמד אותי דבר פשוט: ככל שמזהים שינוי מוקדם יותר, כך הטיפול קצר וקל יותר.
בבית, בלי הלחץ של מחלקה, אני מצליחה להקדיש לכל פצע את הזמן להסתכל, למדוד, לתעד ולהסביר למטופל ולמשפחה מה רואים ומה עושים.
כשצריך, אני גם מתאמת מול הרופא המנתח ומול הרופא הפנימי המתמחה בזיהומים.
זיהום בתפרים אחרי ניתוח אינו סיבה לבהלה, אבל גם לא משהו שמחכים איתו שיעבור מעצמו.
אם אתם רואים אדמומיות שמתרחבת, הפרשה או כאב שמחמיר, או פשוט מרגישים שמשהו בפצע השתנה, צרו איתי קשר ונתאם בדיקה וטיפול בבית, בכל שעה ביממה.

