זיהום אחרי ניתוח תסמינים מתחילים בדרך כלל בשבוע הראשון עד השני אחרי הניתוח, והסימנים המרכזיים הם כאב שמתגבר במקום לדעוך, אדמומיות שמתרחבת מעבר לשולי התפר, חום מקומי, נפיחות, הפרשה עכורה או בעלת ריח, ולעיתים גם חום בגוף.
אדמומיות דקה ליד התפר וכאב שהולך ויורד מיום ליום הם חלק מהחלמה תקינה.
כאב שמחמיר, אדמומיות שגדלה, או שולי פצע שנפתחים מחייבים בדיקה באותו יום.
אני עידית ארז, אחות פצעים וכוויות עד הבית, ובמאמר הזה אסביר איך אני מבדילה בין השניים, מה עושים בבית עד שנבדקים ואיך נראה טיפול בפצע ניתוחי מודלק.
אם הפצע שלכם או של יקירכם נראה לכם חשוד, פנו אליי ונחליט יחד איך להמשיך.
עבדתי שנים כאחות מיון וכאחות טיפול נמרץ כוויות בבית החולים שיבא, ומאז אני מטפלת בפצעים בבית המטופל בציוד סטרילי ובהוראה רפואית.
הידע הזה מגיע איתי כשאני מבקרת אצלכם במסגרת טיפול בפצע ניתוחי, או כשמדובר באחות פרטית בבית שמלווה החלמה ארוכה.
ולמי ששואל אם זה דחוף: אני זמינה 24 שעות ביממה, 7 ימים בשבוע.

זיהום אחרי ניתוח תסמינים: מה נורמלי ומה לא?
כל ניתוח משאיר פצע, ולכל פצע יש תגובה דלקתית טבעית.
הגוף שולח תאי דם ונוזלים לאזור כדי לנקות אותו ולבנות רקמה חדשה, ולכן בימים הראשונים יש מעט אדמומיות, חום מקומי ורגישות.
זו אינה דלקת זיהומית.
ההבדל נמצא במגמה: בהחלמה תקינה הסימנים נחלשים עם הזמן, ובזיהום הם מתחזקים או מתפשטים.
לפי ה-CDC האמריקאי, זיהום באתר הניתוח מוגדר כזיהום שמופיע עד 30 יום אחרי הניתוח, ועד 90 יום כשהושתל בגוף שתל.
כלומר גם פצע שנראה רגוע בשבוע הראשון עדיין דורש תשומת לב בהמשך.
הטבלה מסכמת את ההבדלים שאני בודקת בכל ביקור.
| סימן | החלמה תקינה | חשד לזיהום |
|---|---|---|
| כאב | יורד מיום ליום, מגיב למשכך שהומלץ | מתגבר אחרי היום השלישי, פועם, מעיר בלילה |
| אדמומיות | פס דק לאורך התפר שמצטמצם | מתרחבת, מתפשטת, או מופיעה כפס אדום לכיוון הגוף |
| חום מקומי | קל בימים הראשונים | האזור חם משמעותית מהעור שסביבו ולא נרגע |
| נפיחות | יורדת בהדרגה | גדלה, מתוחה, לעיתים עם גוש רגיש |
| הפרשה | מעט נוזל צלול או צהבהב בימים הראשונים | עכורה, מוגלתית, ירקרקה או בעלת ריח לא נעים |
| שולי הפצע | סגורים וצמודים | נפתחים, מתרחקים זה מזה או מכוסים בציפוי |
| חום בגוף | אין, או חום קל חולף | 38 מעלות ומעלה, צמרמורות, חולשה כללית |
מתי אדמומיות וכאב סביב התפרים מחייבים בדיקה?
הכלל שאני נותנת למטופלים הוא שלא מודדים סימן בודד אלא את הכיוון שלו.
לדברי הרופא הפנימי המתמחה בזיהומים שאיתו אני עובדת, מי שמגיע לבדיקה מוקדם, כשהסימנים עדיין מקומיים, מקבל בדרך כלל טיפול פשוט וקצר יותר ממי שמחכה שהפצע "יחליט לבד".
הנה הסימנים שאני רואה כמחייבים פנייה לרופא המנתח, לרופא המשפחה או לאחות פצעים באותו יום:
- אדמומיות שגדלה מבדיקה לבדיקה. כדאי לסמן את שולי האדמומיות בעט עור ולצלם, כדי שיהיה ברור אם הם זזו.
- כאב שמחמיר אחרי היום השלישי או הרביעי, במיוחד כאב פועם שמעיר משינה.
- חום של 38 מעלות ומעלה יחד עם שינוי באזור הפצע.
- הפרשה עכורה, מוגלתית או בעלת ריח.
- שולי פצע שנפתחים. המונח המקצועי הוא "דהיסנס", כלומר פתיחה של התפר או של שולי הפצע.
- אדמומיות, חום ונפיחות שמתפשטים על העור שמסביב. זה מתאים ל"צלוליטיס", דלקת של רקמת העור והרקמה שמתחתיה.
יש סימנים שלא מחכים ליום המחרת.
פס אדום שמתקדם מהפצע לכיוון הגוף, חום גבוה עם צמרמורות, בלבול, דופק מהיר או חולשה קיצונית מחייבים פנייה למיון או לשירותי חירום מיד, לא ביקור בית.
גם גורמי הסיכון משנים את הרף.
אצל חולי סוכרת, מעשנים, אנשים עם חסינות מוחלשת ומטופלים מבוגרים שהתנועה שלהם מוגבלת, סף הפנייה צריך להיות נמוך יותר, כי הסימנים עלולים להיות מטושטשים והזיהום מתקדם מהר.
כשמדובר בכף רגל סוכרתית או בפצע סוכרתי, כל שינוי בצבע או בהפרשה ראוי לבדיקה מקצועית ולא להמתנה.
דוגמה מהשטח: מטופל אחרי ניתוח בטן מספר ביום החמישי שהכאב חזר אחרי שירד בימים הקודמים, ושסביב התפר נוצר אזור אדום ברוחב של כמה סנטימטרים.
מצב כזה, גם בלי חום, עונה על כלל המגמה ומצדיק בדיקה באותו יום.
לעומתו, מטופל שמתאר גירוד ואדמומיות קלה בדיוק במקום שבו הודבק פלסטר סובל לא פעם מגירוי של הדבק ולא מזיהום.
גם אז כדאי להראות את האזור לאחות או לרופא, כי קשה להבדיל בין השניים רק לפי תיאור בטלפון.
מה אפשר לעשות בבית לפני שמגיעים לבדיקה?
מה שעושים בשעות הראשונות אחרי שמזהים חשד יכול לעזור, ופעולה לא נכונה יכולה להחמיר.
אלה ההנחיות שאני נותנת בשיחה הראשונה:
- לשטוף ידיים היטב לפני כל מגע בחבישה או ליד הפצע.
- למדוד חום ולרשום את התוצאה עם השעה.
- לצלם את הפצע באותו אור ובאותה זווית, וכך אפשר להשוות בין הבוקר לערב.
- לא ללחוץ על הפצע, לא לסחוט הפרשה ולא לנסות לפתוח תפר.
- לא למרוח משחות, אבקות, דבש או תכשירים ביתיים בלי הוראה רפואית, כי הם עלולים להסתיר את המצב האמיתי ולהקשות על הבדיקה.
- לא להתחיל אנטיביוטיקה שנשארה מטיפול קודם. אנטיביוטיקה ניתנת רק לפי הערכה רפואית.
- להישאר עם חבישה נקייה ויבשה, ולהחליף אותה רק אם נרטבה, התלכלכה או התנתקה.
ואם לא ברור אם זה דחוף, תתקשרו.
אני מעדיפה לשמוע על פצע שהתברר כתקין מאשר לפגוש פצע שחיכה שלושה ימים.
בשיחה אני שואלת על מועד הניתוח, סוג החבישה, החום והשינוי בצבע ובהפרשה, ומכוונת אתכם: להמשך מעקב, לביקור בית באותו יום או לפנייה לרופא ולמיון.
כדאי למדוד חום באותה שעה בכל יום ולא מיד אחרי מקלחת חמה או שתייה חמה, כי אלה משנים את התוצאה.
מי שנוטל משככי כאבים עם מרכיב להורדת חום צריך לדעת שהם עלולים להסתיר עלייה בחום, ולכן כדאי לרשום ליד כל מדידה גם מתי נלקחה התרופה האחרונה.
את הרישום, יחד עם התמונות, אפשר להעביר לרופא או אליי, והוא חוסך זמן בבירור ומאפשר להעריך את המגמה ולא רק את המצב ברגע אחד.
איך מטפלים בפצע ניתוחי מודלק בבית?
טיפול בזיהום לאחר ניתוח מתחיל בהערכה: מה הסוג, העומק וההיקף של הפצע, מה כמות ההפרשה ומה מצב הרקמה.
אני מודדת, מצלמת ומתעדת, כדי שכל ביקור יתייחס למצב שקדם לו.
כשיש הפרשה אפשר לקחת "תרבית פצע", כלומר דגימה שנשלחת למעבדה כדי לזהות את החיידק ואת האנטיביוטיקה שמתאימה לו.
את ההחלטה על טיפול תרופתי מקבל הרופא, ולא אני.
בביקור אני מנקה את הפצע בתמיסה סטרילית, מסירה רקמה שאינה חיונית לפי ההוראה הרפואית, ובוחרת חבישה שמתאימה לכמות ההפרשה ולשלב הריפוי.
חבישה שמתאימה לפצע יבש לא מתאימה לפצע מפריש, ולכן אין פתרון אחד לכולם.
בין הביקורים אני מלמדת את המטופל ואת בני המשפחה אחרי מה לעקוב ואיך לפעול.
אני עובדת בשיתוף רופאים, כולל הרופא הפנימי המתמחה בזיהומים.
כשצריך, הטיפול כולל מתן זריקות בבית לפי הוראת הרופא, ובמצבים מסוימים גם עירוי נוזלים בבית.
אם הפצע אינו מגיב, או אם נראה שהזיהום מעמיק, אני מפנה חזרה לרופא המנתח או למיון, ולא ממשיכה לטפל בבית.
הבית הוא מקום טוב לטפל בפצע, אבל לא בכל מצב.
כשפצע ניתוחי נשאר פתוח שבועות ארוכים, הוא כבר שייך לתחום הפצעים קשיי הריפוי.
שם אני בודקת גם את הסיבות שמאטות החלמה, כמו תזונה, זרימת דם, סוכרת בלתי מאוזנת, לחץ על האזור או זיהום סמוי, ומתאימה תוכנית עם מעקב קבוע.
שאלות נפוצות על זיהום אחרי ניתוח
כמה תשובות קצרות לשאלות שמטופלים ובני משפחה שואלים אותי הכי הרבה.
עד כמה זמן אחרי הניתוח אפשר לחשוש מזיהום?
רוב הזיהומים מופיעים בשבוע עד שבועיים הראשונים, אבל ההגדרה הרפואית מגיעה עד 30 יום אחרי הניתוח, ועד 90 יום כשהושתל בגוף שתל.
לכן גם אחרי שחזרתם לשגרה, שינוי באזור הצלקת ראוי לתשומת לב.
האם זיהום אחרי ניתוח יכול לעבור מעצמו?
לפעמים דלקת מקומית קלה נרגעת לבד, אבל אי אפשר לדעת מראש.
מי שמחכה עלול לאבד ימים יקרים, ולכן כל חשד כזה מצדיק התייעצות עם רופא או אחות פצעים, ולא ניסוי של טיפול עצמי.
האם כל הפרשה מהפצע מעידה על זיהום?
לא.
מעט נוזל צלול או צהבהב בימים הראשונים הוא תקין.
הפרשה עכורה, ירקרקה או בעלת ריח, או הפרשה שגדלה עם הזמן, מעוררות חשד לזיהום.
אצל מי הסיכון לזיהום גבוה יותר?
אצל חולי סוכרת, מעשנים, אנשים עם חסינות מוחלשת, מטופלים עם השמנת יתר ומטופלים מבוגרים שמוגבלים בתנועה.
אצלם כדאי לפנות מוקדם יותר, גם כשהשינוי נראה קטן.
זיהום אחרי ניתוח תסמינים: איך עידית ארז – אחות פצעים וכוויות עד הבית מלווה אתכם
מה שחשוב באמת הוא לזהות מוקדם ולא להמתין.
כאב שיורד ואדמומיות שמצטמצמת הם סימן להחלמה, ואילו כאב שמתחזק, אדמומיות שמתרחבת, הפרשה לא תקינה, שולי פצע שנפתחים או חום בגוף מחייבים בדיקה.
סימנים חמורים כמו פס אדום או בלבול דורשים מיון מיד.
אם אתם מתלבטים לגבי זיהום אחרי ניתוח תסמינים שהופיעו אצלכם או אצל קרוב משפחה, אני כאן.
אני מגיעה עם ניסיון מהמיון ומהטיפול הנמרץ בשיבא, עם תואר ראשון בסיעוד ותואר שני במנהל מערכות בריאות, ועם שיתוף פעולה מול רופאים.
התקשרו אליי עוד היום לשיחה קצרה, ונבדוק יחד מה הצעד הנכון, בבית או במיון.

